הבקשה
1. לפניי "בקשה להתיר הגשת ראיות הזמה והפרכה" במסגרתה מבוקש להתיר לתובעת להגיש שתי חוות דעת מטעמה לאחר שתמה פרשת הבאת הראיות מטעם בעלי הדין. התביעה העיקרית מושתתת בעיקרה על חוק הגנת כינוי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה - 1965 (ועל העוולות של הפרת סימן מסחר וגניבת עין) ועניינה בהפרת כינוי המקור/ הציון הגאוגרפי "שמפניה" Champagne על ידי הנתבעים, באמצעות השימוש בביטוי "מי עדן - השמפניה של הטבע" בהתייחס למים המינרליים המשווקים על ידיהם, ורישום סימן המסחר "מי עדן - השמפניה של הטבע". המבקשת מעוניינת להגיש סקר שערכה בעבורה דפנה גולדברג ענבי, מומחית לסקרי דעת קהל, בלוויית חוות דעתה (של ענבי), ממנו עולה, כי המילה שמפניה מעוררת בקרב רבים מן הצרכנים "הקשרים של יוקרה וחגיגיות". כמו כן, המבקשת מעוניינת להגיש חוות דעת לשונית של פרופ' רבקה הלוי נמירובסקי, המפריכה את חוות הדעת הלשונית מטעם המשיבים-הנתבעים, לפיה המילה "שמפניה" מהווה מילה נרדפת לאיכות ויוקרה.
הבקשה הוגשה לכתחילה כחודש לפני מועדי שמיעת הראיות בתיק, ונדחתה על ידי (5.10.2013), בין היתר לאור הוראת תקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, הקובעת, כי המועד להגשת ראיות הזמה והפרכה הינו לאחר תום פרשת הראיות. בהחלטתי קבעתי כי שמורה למבקשת הזכות להגיש את בקשתה פעם נוספת, לאחר שתסתיים הבאת הראיות. כעת, עם תום פרשת הראיות (9-10.10.2013), חזר בא-כוח התובעת על הבקשה ובא-כוח הנתבעים חזר על התנגדותו לה.
טענות המבקשת
2. לטענת המבקשת, היא זכאית להגיש את חוות הדעת בתגובה לראיות הנתבעים, משני טעמים: האחד, כי טענות הנתבעים הינם בגדר טענת הודאה והדחה, ולכן מלכתחילה היה מקום להפוך את סדר הבאת הראיות, ומשלא נעשה כן, יש לאפשר לה להגיב כעת על ראיות הנתבעים. השני, כי את הפירוט המלא של טענותיהם כללו הנתבעים רק בראיות שהגישו. לחלופין, טוענת המבקשת, כי מדובר בראיות "הזמה והפרכה" אשר המועד להגישן הוא עם סיום פרשת ההגנה.
טענות המשיבים
3. לטענת המשיבים, אין מקום לאפשר למבקשת להגיש ראיות נוספות בשלב כה מאוחר של ההליכים, כאשר חלפו כששה חודשים מן המועד בו המשיבים הגישו את ראיותיהם, ולאחר שבקדם המשפט שהתקיים בעקבות הגשת הראיות בתצהירים ובחוות הדעת, 14.03.2013, לא טענה המבקשת, כי ברצונה להגיש ראיות נוספות. בפי המבקשת אין כל הסבר מדוע לא הוגשה הבקשה בסמוך לאחר הגשת ראיות הנתבעים. עוד טוענים המשיבים, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה עסקינן בטענת הודאה והדחה, וממילא, הדרישה להיפוך סדר הבאת הראיות היתה צריכה להתעורר בטרם הוגשו ראיות הצדדים. המבקשת גם אינה יכולה, לטענת הנתבעים, להיבנות מן התקנה המאפשרת הגשת ראיות הזמה והפרכה. ראשית, הגשת ראיות אלה הינה בשיקול דעתו של בית המשפט, ואין לבעל דין זכות קנויה להגיש ראיות אלה. שנית, כל טענות המשיבים הופיעו בכתב ההגנה, והמבקשת היתה יכולה להתייחס אליהן במסגרת הראיות הראשיות שהגישה.
תגובת המבקשת
4. בתגובה לתשובת המשיבים הוסיפה המבקשת, כי הבקשה הוגשה תוך זמן סביר לאחר הגשת ראיות המשיבים, בפרט בהתחשב בעובדה שהצדדים ניהלו במשך כחודשיים מו"מ בניסיון להגיע לפשרה בתיק. עוד טוענת המבקשת, כי ראיות המשיבים כללו "שינוי כיוון משמעותי ומפתיע": בעוד שבכתבי הטענות שלהם התייחסו המשיבים בעיקר לסימן "שמפניה" עצמו, הרי בראיותיהם התייחסו המשיבים לצירוף "השמפניה של הטבע". מכאן הצורך של המבקשת להגיש ראיות הפרכה והזמה המלמדות, כי השימוש בסימן "שמפניה", עם או בלי תוספות, מהווה ניצול של מוניטין המבקשת. מכל מקום, השיקול העיקרי בכל הנוגע להתרת הגשת ראיות נוספות הינו, לדבריהם, האם הראיות דרושות לחקר האמת ולבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
דיון
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להתקבל, על אף המועד המאוחר בו הוגשה. אכן, קשה לקבל את טענת המבקשת, לפיה נדרשו לה 6 חודשים על מנת להגיע למסקנה, כי היא מעוניינת להגיש ראיות בתגובה לראיות המשיבים. מדבריו של ב"כ המבקשת בקדם המשפט, שהתקיים ביום 14.3.13, ואשר בו טען כי "הראיות שחברי הגישו היו מתנה נפלאה לפסח ללקוחות שלי. הן מחזקות בצורה מוחצת את הטענות שלנו" ניכר כי המבקשת כבר הכירה היטב את ראיות המשיבים באותה עת. מכאן, שהמבקשת היתה יכולה להגיש את הבקשה במועד מוקדם יותר, בסמוך לאחר הגשת ראיות המשיבים.
6. אין ממש בטענת המבקשת לפיה ראיות המשיבים כללו "שינוי כיוון משמעותי ומפתיע", ולכן המבקשת זכאית להגיב עליהן. לטענתה, בכתב ההגנה המתוקן התייחסו המשיבים בעיקר לכינוי/סימן "שמפניה" בנפרד, אך בראיותיהם מתייחסים המשיבים לצירוף "השמפניה של הטבע". עיון בכתב ההגנה המתוקן שהגישו המשיבים (20.09.2011) מלמד, כי לכאורה אין ממש בטענה. המשיבים שבו והתייחסו בכתב ההגנה המתוקן לצירוף "השמפניה של הטבע" פעמים רבות. כך, בסעיף 1.5 טענו המשיבים כי: "
השימוש בסימן הרשום 'מי עדן - השמפניה של הטבע' אינו מפר זכויות כלשהן בכינוי המקור וסימן המסחר
"Champagne"
ו/או במוניטין". ואילו בסעיף 3.1 לכתב ההגנה נטען כי מאז שנת 1988 עושים המשיבים שימוש בסימן המוכר "מי עדן - השמפניה של הטבע" (וראו גם סעיפים 1.2, 1.5-1.9,5.3-5.8 ועוד).
7. המבקשת היתה, אפוא, מודעת היטב לטענות ההגנה של המשיבים במועד הגשת ראיותיה, ודבר לא מנע ממנה להגיש את כל ראיותיה "בחבילה אחת". אין מדובר, אם כן, בראיות "הזמה והפרכה" שמטרתן לאפשר מענה לטענות מפתיעות ובלתי צפויות, שלא ניתן היה להתכונן אליהן מבעוד מועד (ראו דברי בית המשפט העליון ב-רע"א 686/13
עמיעד מערכות מים נ' טי אס טי סינרג'י (לא פורסם - 17.3.13)). זאת ועוד: המבקשת הגישה עוד במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, 13.03.2011, חוות דעת של הגב' גולדברג ענבי בסוגיה קרובה מאד לזו שבה עוסקת חוות הדעת הנוכחית. בעוד הסקר הנוכחי מלמד, כטענת המבקשת, שהציבור יודע ששמפניה זה יין מוגז, וכי המילה "שמפניה" מעוררת בציבור "הקשרים של יוקרה וחגיגיות", הרי הסקר הקודם בחן, בין היתר, האם המונח "שמפניה" נתפס בציבור כמונח שבח, בין היתר למשקאות. גם אם הניסוח של השאלות בשני הסקרים איננו זהה, הרי בשני המקרים המטרה היא לראות אם הציבור מקשר את המילה "שמפניה" עם איכות ויוקרה, שהרי מהו מונח שבח, אם לא מונח המעיד על איכותו ויוקרתו של המוצר?
8. למרות האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כאמור, כי יש מקום לאפשר למבקשת להגיש את הראיות הנוספות, בכפוף להטלת הוצאות אשר יהיה בהן כדי לפצות את המשיבים על הצורך לשוב לאולם בית המשפט ולנהל חקירות נוספות. ההלכה היא כי:
"
ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה... עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור"
- רע"א 1297/01
גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח (22.05.2001).
נוכח ההלכה הנ"ל, ועל מנת לאפשר למבקשת למצות את טענותיה, אני מתיר למבקשת להגיש את חוות הדעת המצורפות לבקשתה, כפי שהובהרה שוב בטענות בא-כוחה בתום הדיון ביום 10.10.13. ברור, שאין בהערותיי דלעיל משום הבעת דעה לגוף השאלות שבמחלוקת בין בעלי-הדין.
9. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך -.20,000 (עשרים אלף) ש"ח + מע"מ, להיום.